החלטה בתיק מ"ת 31881-05-13 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא; נשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275, הכל לפי חוק העונשין התשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום הבחינו שוטרים במשיב ובאחר כשהם יוצאים מבית נטוש שמתוכו נשמעו קולות ירי. המשיב נשא על גופו אקדח. השוטרים החלו לרדוף אחר השניים. האחר נמלט. השוטרים הצליחו לתפוס את המשיב ובעת שנתפס שלף את האקדח שיהיה על גופו. בהתאם יוחסו העבירות כמפורט לעיל. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה זו שבפני במסגרתה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

אין חולק על קיומן של ראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. המשיב הודה במיוחס לו אם כי הדגיש בחקירתו כי לא ירה בנשק ואף הציע שיבדקו את ידיו ואת בגדיו. לדבריו הנשק לא שלו. עם זאת המשיב לא מסר את פרטי האחר וגם לא כיצד הגיע הנשק לידיו. כאמור, הוא מודה בהחזקת הנשק ובנשיאתו. עדויות המשיב נתמכות בעדויות השוטרים.  הנשק נתפס על גופו של המשיב. מכאן שעל פניו קיים סיכוי של ממש להוכחות עובדות כתב האישום.

אין חולק כי עבירות של החזקת ונשיאת נשק שלא כחוק מקימות עילת מעצר.  הלכה היא כי מעורבות בעבירות נשק מעידה היא על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. "לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, באה עבירה בנשק בגדר "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר עצמאית. לא זאת בלבד, אלא שבדרך-כלל יש לראות בעוברי עבירות כאלה כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה אפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (ראו דבריי בבש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל [21]. כן ראו: בש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל [22]; בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל [23]). במקום אחר הוספתי ואמרתי כי "על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר", שאם לא כן "נשאר החטאת רובץ לפתחו" (בש"פ 2262/99 ארפינו נ' מדינת ישראל [24] וכן ראו: בש"פ 5124/02 אשרף נ' מדינת ישראל [25]; בש"פ 4958/01 אלנבארי נ' מדינת ישראל [26]; בש"פ 4840/03 גאלי נ' מדינת ישראל [27])..." [ראו את בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל פ"ד נח(2) 577].   

יודגש כי עילת המסוכנות היא העילה העיקרית למעצרו של המשיב באשר אין חשש להשפעה על עדים, כולם שוטרים. עם זאת העובדה שהמשיב לא מסר את פרטיו של האחר שהיה עמו גם היא מחזקת את עילות המעצר.  

גם כאשר קיימת עילת מעצר מוצקה על בית המשפט לשקול אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. זאת גם בעבירות שעניינן בנשק [ראו: בש"פ 1997/12 גמל נ' מדינת ישראל (14.3.2012); בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל (9.2.2012); ראו עוד פסקה 6 לבש"פ 3099/12 מדינת ישראל נ' אבו כליב (19.4.12)]. בית המשפט בוחן את חומרת המעשה, כעולה מהראיות, אל מול נתוניו של העושה ושוקל את האפשרות להורות על שחרור לחלופת מעצר [בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 22.3.11) וההלכות שפורטו שם].

במקרה שבפני מדובר בצעיר יליד 1994 ללא עבר פלילי. המשיב הודה בכל המיוחס לו. אין חשש של ממש להימלטות מאימת הדין. עם זאת העובדה שהוא מסתיר את זהות האחר שהיה עמו מעוררת קושי וחשש מהתנהגותו העתידית. בהביאי בחשבון כל אלו סבור אני כי ראוי הוא שבטרם תינתן החלטה בעניינו יורה בית המשפט על הגשת תסקיר שיאמוד את מסוכנותו ויחווה דעה בנוגע לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

על הסניגור להעביר לשירות המבחן בהקדם האפשרי כל פרטי שיידרש וכן להעביר את הצעותיו לחלופת מעצר. עותק יועבר במקביל גם לפרקליטות.

שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של המשיב וזאת עד ליום 17/6/13.

אני קובע להמשך דיון ליום 18/6/13 שעה 09:00.

יובהר כי בית המשפט טרם גיבש עמדה סופית. אין לראות בהחלטה זו כהתחייבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת. לאחר שיוגש התסקיר ישלימו הצדדים טיעוניהם ובית המשפט ישקול את כל הנתונים שבפניו וייתן החלטתו. 

בשלב זה נשאר המשיב עצור עד להחלטה אחרת ויש לזמנו למועד הדיון הבא באמצעות שב"ס.

המזכירות תשלח עותק החלטה לב"כ הצדדים ולשירות המבחן. 

ניתנה היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: